<h1>הרוקח סימן רפ"ג</h1>
<h2>דף י.</h2>
למה אין אנו מברכין על ד' כוסות אקב"ו לשתות ד' כוסות כמו על נר חנוכה שהוא מדרבנן. וגם אין מברכין על ההלל לגמור את ההלל דאמרינן בערכין שחייב בב' לילות, אלא לפי שאינו עושה ביחד שכל הברכות דוקא כשעושין המצוה ביחד בלא הפסקה כמו מגילה אין קורין אותה סירוגין וכן ברכת התורה וכן תקיעת שופר אע"ג דאמר רבי יוחנן בשלהי מס' ר"ה (דף ל"ד) שמע תשע תקיעות ביום יצא מכל מקום עיקר מצותו יחד קשר"ק קש"ק קר"ק. אלא הלל שאין גומר יחד שפוסק בו סעודתו וד' כוסות צריך על כל אחד מצותו שאם שתאן בבת אחת לא יצא דאין ד' כוסות אין לברך עליה כלל. בפ' ב' דברכות ירושלמי אומר קרית שמע והלל ותפלה יחד אף בתקיעה כן ר' יסא בשם ר' יוחנן אומר אפילו שמען כל היום כולו יצא. קריאת שמע ומגילה אם פסק כדי לגמור כולה חוזר לראש. וכן בירושלמי בפ' הקורא את המגילה למפרע. וכן בברכות אין להפסיק כ"א טול בריך וכשתדקדק כל הברכות אין לברך עליהן כי אם כשצריך ביחד לעשות המצוה. ירושל' בריש כיצד מברכין מניין שכל המצות טעונות ברכה ר' בא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה מקיש המצות לתורה מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה. והא דאמר רביעי גומר עליו את ההלל ואומר ברכת השיר וא' רב יהודה יהללוך ולפי שר' יוחנן אמ' נשמת כל חי על כן אחר קריאת הלל אומר נשמת כל חי וכן נכון לעשות. זה יסוד רבינו מדנפירא בר אברהם. בליל פסח צריך לברך תחלה על קריאת ההלל והכי אית' במס' סופרים [פ' כ' ה"ט] כי בשני לילות של פסח גומרין את הלל וצריך לברך עליהן ולקרותן בנעימה דתני ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים שגומר בהם היחיד את ההלל ובגולה כ"א יום ושני לילות ומצוה לקרות את ההלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן בנעימה לקיים מה שנא' ונרוממה שמו יחדו וכשהוא קורא אותו בביתו אין צריך לברך שכבר בירך ברבים לפי שהיו נוהגים לקרות ברבים בבית הכנסת. וגם לבסוף לאחר סעודה כשהוא מתחיל לא לנו צריך כמו כן לחזור ולברך וכן משמע בירושלמי פ"ק דברכות כל הברכות כולן פותחים בהן בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה כגון של ק"ש ותפלה, מתיב ר' ירמיה הרי גאולה פירוש בליל פסח דמתחיל ברוך אשר גאלנו ואע"ג דסמוכה לחברתה לברכה דקריאת הלל, ומשני שנייה היא דאמר רבי יוחנן אם שמעה בבית הכנסת יצא, התיב ר' אלעזר בר' יוסי והרי סופה פי' לאחר סעודה שאינה פותחת בברוך וחותמת בברוך ולא לסומכה שהרי הפסיקה סעודה, אמר ליה שתים הוי אחת להבא ואחת לשעבר פי' שתי פעמים מברך על קריאת הלל אחת לשעבר לפני הסעודה ואחת להבא לאחר סעודה. משמע דצריך לברך על קריאת הלל לאחר הסעודה. ובה"ג כ' אין מברכין בלילי פסח לגמור את ההלל שחולקין אותו באמצע דהכי סדר ר"ב צמח גאון, וכן במחזורים דרב עמרם בסדר הפסח ולגמור את ההלל אין מברכין בלילי פסח שחולקין אותו באמצע סעודה ששנינו הרביעי גומר עליו את ההלל. ועוד פריך בירושלמי והרי הבדלה דסמוכות ופותחות בברוך והיה להם לחתום בברוך ולא לפתוח, שנייה היא ר' הוה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס, הרי נברך פירוש שאומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וברוך הוא וברוך שמו דברכה אחת באפי נפשיה היא כדאמר פ"ג שאכלו ומדאמר שלש וארבע קסבר עד נברך ואפילו הכי מתחיל ברכת הזן בברוך אע"ג דסמוכה לה, ומשני שנייה שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאין שנים אומר נברך, הרי הזן את הכל כגון אחד שהתחיל לשנים שילך לו המתחיל והכי אמר בירושלמי בפ"ג שאכלו ג' שאכלו כאחת ובקש אחד מהן לילך דבי רב אמרי יברך ברכה ראשונ' וילך לו, איזוהי, דבי רב אמר ברכת זימון ר' ירמיה אומר זו הזן וכן משמע ומדאמר רביעי לאזמוני ברכת זימון וברוכי לחודיה מזמין ומברך את הזן דאיתמר עד היכן ברכת הזן רב חסדא אמר עד נברך רב ששת אמר עד הזן והלכתא כרב ששת עד הזן. ועוד פריך בירושלמי והרי הטוב והמטיב פירוש דסמוכה ופותחת בברוך, שנייה היא ביבנה תיקנוה. הרי קידוש פירוש דסמוכה לבורא פרי הגפן ופותחין בברוך, שנייה היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום ונמשך הסעודה עד שקדש עליו היום אינו אומר בורא פרי הגפן. ועוד יש בה"ג היכא דיתבי ג' למיכל וקא מיבעי חד מינייהו למיפק פסקין סעודתן ומזמין עליה עד הזן וגומר מיהו ברבים כוליה ונפיק וחוזרין הן ואוכלין וגומרין סעודתן ומברכין תרוייהו סדר ברבים כהלכה. עד כאן לשונו. ועל קריאת הלל שבלילי פסחים פירשו הגאונים שאין מברכין עליו בתחלתו לפי שמפסיקין בו ואוכל סעודתו ואינו אלא כקורא בעלמא רב צמח גאון זצ"ל לפי שמפסיקין בו בסעודה רב האי גאון זכרונו לברכה פירש שאינו אלא כקורא בתורה. אבל במסכת סופרים כתיב דבשני לילות של פסח גומרין את ההלל, אבל בפ' ב' דערכין (דף י') לא חשיב להו. ועוד כתב שם וצריך לברך עליהן ולקרותן בנעימה דתני רבי שמעון וכו', לפי הענין היה נראה שהיה לנו לברך ולגמור את הלל בתחילתו. ובירושלמי דפרק קמ' כל הברכות פותחין בברוך אם היתה ברכה הסמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפלה אין פותחין בברוך התיב רבי ירמיה הרי גאולה שנייה היא דאמר רבי יוחנן אי שמע בבית הכנסת יצא מתיב ר' אלעזר בר' יוסי קמי רבי יוסי והא סופה אמר להם שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר, ופיר' מורי ה"ר יהודה בר' יצחק זצ"ל דכך פי' הרי גאולה כלומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכו' דאמ' ברכה סמוכה לחבירתה א"כ ברך על קריאת הלל תחלה על זה מתרץ שאם שמע בבית הכנסת יצא ואינו מברך עליו אז תחילה בביתו משמע הא לא אמרו אז בבית הכנסת יש מברך עליו לפניו בביתו, ושוב חזר מורי רבי יהודה ופירש בירושלמי דהתם לא דיבר אלא במקום שאינו מפסיק בסעודה כגון אדם שעשה סדר בבית אחר ולכך יש לברך אבל אנו שמפסיקין אותו בסעודה ולשתות הכוסות אין לברך עליו.
